שם | |
סיסמא |
הי אלייעד
האם העדר סבל הוא האושר עצמו?
אתה טוען כי הסבל מצוי כל עוד יש אני, או "אני צריך", אני יכולה להתחבר לזה. זה אומר שביטול ה"אני" גורר אחריו ביטול הסבל.
אז אם אתה חוקר באמת את "אני צריך" אתה מגלה שאתה לא באמת צריך, ואז הצורך נופל" ומן הסתם אתה חווה פחות סבל, עד לביטול כל ה"אני צריך" שיש, ובסופו מחכה "ביטול ה"אני" ואז האושר מגיע, כי הוא קיים כל הזמן. והוא המארג של המציאות כולה.
אז החקירה של "אני צריך" כשאתה נצמד לאמת הפנימית של כל דבר, יכולה להביא אותך להשיל את הסבל ממך, והתוצאה של כך היא שאתה אוהב את מה שיש, וכל זמן שאתה אוהב את מה שיש, אתה בהכרח מאושר.
האם הבנתי נכון?
שלום אליעד
בקטע על הרצון, הסברת כי הרצון הוא מהמהות של אלוהים, זה משהו שאני יכולה להבין בשכל.
אבל גם הבנתי קודם שאי אפשר להגיד כלום על האל כי השפה היא מכשול במקרה זה מכיוון שהיא תוחמת.
וככשרוצים להבין את מה שלא ניתן להבין אפשר רק בלומר מהו - לא.
אז איך אני יכולה להגיד מהו - כן. איפה הכשל בהבנה שלי?