שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺2 תגובות פורסמו: |
האם אתה באמת רק רוצה כשאתה רוצה, או שגם לא רוצה, ואני גם מדבר על אותו הדבר? שאולי, אם היית רק אבל רק רוצה את הדבר, כל כך רוצה אותו, עד שהיית מבטל את המהות של הרצון, ובעצם מעלים אותו, וחווה את מה שלפני או אחרי, את חווית הפארדוקס כביכול?
אני סובל ושונא רגע מסוים במציאות כי יש לי רצון למשהו אחר יותר טוב, הסיבה שיש לי רצון עצמי, זה כי אני נפרד מהמציאות, כי באחדות עם המציאות אז הכל אחד, ואין רצון להשיג משהו, כי יש לך הכל, הכל יש לאלוהים הכל יש למציאות. לכן אין רצון עצמי לשום דבר באחדות, כי אין שום דבר מחוצה להשגתך.
שוב:
למה אני רוצה?
כי יש משהו מחוצה לי שאני רוצה להשיג
כי אני נפרד מהמציאות
כי אם לא הייתי נפרד והייתי המציאות עצמה
אז הכל היה בתוכי, בהישג ידי
ואם הכל בהישג ידי אז אין מקום לרצון עצמי ולסבל
אלא משיג מיד בשלמות כל מה שצריך בכל שניה ורגע בשלמות
אין שום פחד ודאגה כשהכל אחד