למה אנחנו לא עושים דברים שאנחנו רוצים לעשות?

הסיבה לכך שאנשים לא עושים דברים בחייהם, נובעת מאחת משלוש אפשרויות עיקריות: או שהם

לא יכולים

לעשות את הדבר, או שהם

לא רוצים

לעשות את הדבר, או שילוב של שניהם יחד. אליעד כהן מסביר שאם היינו יכולים וגם רוצים לעשות משהו, אז בסופו של דבר, בהכרח היינו עושים אותו. הסיבה שאנחנו לא עושים משהו מסוים נובעת מכך שיש לנו מחסום פנימי או חיצוני, בין אם הוא מודע או בלתי מודע.

האם אדם באמת יכול לרצות משהו ובכל זאת לא לעשות אותו?

לדוגמה, אם אדם אומר לעצמו: "אני יכול לצאת להליכה בכל יום, ואני גם רוצה לעשות זאת, אבל בפועל אני לא עושה את זה, " כאן עולה השאלה - למה הוא באמת לא יוצא להליכה? הוא עשוי לטעון שהוא מעדיף לצפות בטלוויזיה, אך האם הצפייה בטלוויזיה באמת מונעת ממנו לצאת להליכה? לא. התשובה היא, שבעצם הוא לא רוצה מספיק חזק לצאת להליכה. כלומר, הרצון לראות טלוויזיה חזק יותר מהרצון ללכת, וכך הרצון החלש נדחק הצידה. לכן, במצב כזה האדם לא באמת רוצה לצאת להליכה, לפחות לא באופן מספיק חזק שיגרום לו לפעול.

מה היה קורה אם היינו שואלים את אלוהים למה הוא לא עושה משהו?

אליעד כהן לוקח את הדוגמה הזאת צעד קדימה, ושואל מה היה קורה אילו שאלנו את אלוהים למה הוא לא עושה משהו מסוים. אלוהים יכול היה לענות שהוא פשוט "לא רוצה". אך כשנשאל אותו האם הוא יכול לעשות זאת, הוא יענה כמובן שכן, הוא יכול, אך הוא בוחר לא לרצות. ואז נשאל אותו, "האם אתה יכול לרצות אחרת?" הוא יגיד שהוא יכול גם לרצות אחרת, אבל כרגע הוא לא רוצה לרצות אחרת. כלומר, הרצון של אלוהים כביכול נמצא בידו באופן מלא.

עם זאת, כשבוחנים את העניין לעומק, מתברר שגם הרצון עצמו לא תמיד נמצא בשליטת האדם (או אפילו אלוהים), וכך ה"לא רוצה" הופך להיות גם "לא יכול" - כי לפעמים האדם לא באמת יכול לשנות את רצונו.

איך "לא יכול" הופך להיות "לא רוצה"?

אליעד נותן דוגמה מיוחדת: אדם אומר שהוא לא יכול לעבור דרך קיר. לכאורה, מדובר במגבלה אובייקטיבית. אך אם האדם יחקור לעומק מדוע הוא מאמין שאינו יכול לעבור דרך הקיר, הוא יגלה שבעצם הוא "לא רוצה" להאמין שזה אפשרי. האדם רוצה להאמין לחושים שלו שאומרים לו שזה בלתי אפשרי. כלומר, ה"לא יכול" שלו הופך ל"לא רוצה", כי הוא לא רוצה לחשוב אחרת או להאמין אחרת.

במילים אחרות, אליעד כהן מסביר שהמגבלות שלנו מבוססות פעמים רבות על רצון פנימי להאמין בהן, גם אם הן נראות אובייקטיביות לחלוטין. אדם שאומר "אני לא יכול, " למעשה עשוי להעדיף להאמין שהוא לא יכול, כי אם היה באמת רוצה להאמין אחרת, הוא היה מתעקש להאמין בכך.

האם הרצון שלנו באמת בידינו, או שאנחנו עבדיו?

כאשר אדם אומר "אני לא עושה משהו כי אני לא רוצה, " הוא חווה תחושה של חופש, כמו אלוהים שמחליט מרצונו החופשי. לעומת זאת, כשאדם אומר "אני לא עושה משהו כי אני לא יכול, " הוא חווה תחושת שעבוד וחוסר אונים, הוא עבד למגבלותיו. עם זאת, אליעד מבהיר שהגבולות בין שני המצבים הללו מטושטשים לחלוטין. הלא יכול הופך ללא רוצה כי האדם לא רוצה לחשוב אחרת, והלא רוצה הופך ללא יכול, כי לפעמים האדם פשוט לא מסוגל לשנות את רצונו.

כך, האדם מוצא את עצמו במצב מבלבל שבו הרצון שלו הוא לא תמיד באמת בשליטתו, והוא לא יכול לדעת בוודאות אם הוא באמת לא רוצה או פשוט חושב שהוא לא רוצה.

האם באמת יש בחירה חופשית?

הנושא המרכזי שאליעד כהן חותר אליו הוא שאלת הבחירה החופשית: האם יש לנו באמת שליטה מוחלטת על מה שאנחנו רוצים? אם אנחנו לא עושים משהו שאנחנו לכאורה רוצים, אולי זה משום שאין לנו באמת שליטה על הרצון עצמו. הרצון אולי לא בידינו, ולכן אנחנו לעיתים עבדים לרצונות שלנו, ולא "אלוהים" שלהם.

השאלה המהותית, אם כן, היא האם אנחנו אלוהים ששולט לחלוטין ברצונותיו, או שאנחנו עבדים שהרצונות שולטים בהם ללא יכולת אמיתית לשנותם. אם האדם חושב שהוא יכול ולא רוצה, או שהוא רוצה ולא יכול, הוא מגלה בסוף שהפערים הללו כמעט ולא קיימים - כי הרצון עצמו אינו תמיד בשליטתנו.

לסיכום, אליעד מעודד אותנו להתבונן לעומק בשאלות הללו ולהבין שהסיבות שבגללן איננו עושים דברים בחיים הן עמוקות, מורכבות ומשולבות זו בזו. בכך הוא מפנה אותנו לחשוב מחדש על מושג הרצון והבחירה החופשית שלנו.

מהי הסיבה שבגללה אנחנו לא עושים דברים?

כל דבר בחיים שבן אדם לא עושה אותו נגרם או מזה שהוא לא יכול לעשות אותו, או מזה שהוא לא רוצה לעשות אותו, או שזו תערובת של השניים. אם אנחנו יכולים לעשות משהו ורוצים לעשות אותו, בסופו של דבר אנחנו נעשה אותו. במילים אחרות, יש לנו את הכוח לבחור אם לעשות או לא לעשות. תחשבו על משהו שאתם לא עושים: האם אתם באמת לא רוצים לעשות אותו? האם אתם לא יכולים לעשות אותו? או שאולי אתם גם לא רוצים וגם לא יכולים?

מה קורה כשאנחנו לא עושים דבר שאנחנו רוצים לעשות?

למשל, אם אדם אומר שהוא רוצה לצאת להליכה, אבל לא עושה זאת, יש משהו שמונע ממנו לצאת. לדוגמה, הוא מעדיף לצפות בטלוויזיה, אך השאלה היא האם הצפייה בטלוויזיה מונעת ממנו לצאת להליכה? אם לא, אז כנראה שהוא לא רוצה לצאת להליכה באופן מספיק חזק. ברגע שמישהו לא עושה משהו שהוא יכול ורוצה לעשות, זה תמיד מגיע לשאלה: האם הוא באמת לא רוצה? או שיש משהו שהוא לא מודע לו?

מה אם היינו שואלים את אלוהים מדוע הוא לא עושה משהו?

אם היינו שואלים את אלוהים למה הוא לא עושה דבר מה, הוא יכול לומר שהוא לא רוצה. אך אם היינו שואלים אותו האם הוא יכול לעשות את הדבר הזה, הוא היה עונה שהוא יכול, אך פשוט לא רוצה. כששואלים אותו אם הוא יכול לרצות אחרת, הוא יכול גם להגיד שהוא יכול לרצות אחרת, אבל בוחר לא לרצות. במקרה כזה, האם הרצון הזה הוא באמת בשליטתו? האם יש משהו שמונע ממנו לרצות אחרת?

האם לא יכול באמת הופך ללא רוצה?

אם ניקח דוגמה בה אדם אומר שהוא לא יכול לעבור דרך קיר, נשאל אותו מדוע הוא לא יכול. הוא יענה כנראה כי אי אפשר לעבור דרך קיר, אלא שזה לאו דווקא נכון. במציאות, האדם בוחר להאמין לחושים שלו שמספרים לו שזה בלתי אפשרי. הבעיה היא לא שהאדם לא יכול לעבור דרך הקיר, אלא שהוא בוחר להאמין שהוא לא יכול. במובן מסוים, הלא יכול הופך ללא רוצה, משום שהאדם לא רוצה לחשוב שהוא יכול לעבור דרך הקיר.

מה הקשר בין לא יכול ללא רוצה?

כשהאדם אומר שהוא לא עושה משהו כי הוא לא רוצה, הוא למעשה מתייחס לחוויה של אלוהים, כי הוא מחליט לא לעשות את הדבר מתוך רצון. מצד שני, כשאדם אומר שהוא לא עושה משהו כי הוא לא יכול, הוא חווה את עצמו כעבד, משום שהוא מרגיש חסום. השילוב בין שני התפיסות - "לא רוצה" ו - "לא יכול" - מביא למצב שבו לא ניתן להפריד ביניהם. בסופו של דבר, הרצון של האדם לא תמיד בשליטתו, וכך הלא יכול הופך ללא רוצה, כי הוא לא רוצה לחשוב שהוא יכול לעשות את מה שהוא לא עושה.

האם יש לנו בחירה חופשית?

אם אנחנו באמת רוצים משהו, איך אנחנו יכולים לדעת אם יש לנו את הבחירה לעשות אותו? אם אנחנו מאמינים שאנחנו לא יכולים לעשות משהו בגלל שאנו לא רוצים, האם זה אומר שאין לנו שליטה על הרצון שלנו? האם אנחנו עבדיו של הרצון או שאנו אלוהים של רצוננו?

האם אנחנו באמת לא רוצים או שאנחנו רק חושבים כך?

כשאנחנו אומרים שאנחנו לא עושים משהו כי אנחנו לא רוצים, זה יכול להתפרש כחוויה של חופש בחירה, אבל כאשר אנחנו טוענים שאנחנו לא עושים משהו כי אנחנו לא יכולים, אנחנו מרגישים חסרי אונים, כאילו אין לנו שליטה על המציאות שלנו. בתכלס, ההבדל בין השניים מתפוגג, כי לא יכול יכול להפוך ללא רוצה, והרצון שלנו הוא לא תמיד תחת שליטתנו.

מסקנה לסיפור: האם באמת יש לנו בחירה?

לסיום, עלינו לתהות על הבחירות שלנו: האם אנחנו באמת לא עושים משהו כי אנחנו לא יכולים או שאנחנו פשוט לא רוצים? האם אנחנו אלוהים של רצוננו או עבדיו? שאלות אלו מחייבות אותנו לחשוב מחדש על מושג הבחירה החופשית, ולהתבונן עליהם לעומק.