הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי - חלק 6
מהי הבחירה החופשית? האם יש בחירה חופשית?
החלק שממשיך להסביר את נושא הבחירה החופשית מתחיל במסקנה על כך שלבסוף האדם מבין שאין לו בחירה, וכל תהליכי החיים הם תוצאה של הוויה אחת שמניעה את כל השאר. לדוגמה, ישיבה על כיסא היא חלק ממעגל אין - סופי של תהליכים שמתרחשים בכל רגע. מאותו רגע שבו האדם מבין שאין לו שליטה, הוא מתחיל לראות את עצמו כחלק ממערכת גדולה יותר, שבה כל פרט נעשה באופן שמוביל אותו להבין שאין בו בחירה אמיתית.
כאשר האדם מתחיל להתבונן פנימה ומבין שאין לו בחירה, הוא מגיע להבנה שיש לו "בחירה חופשית מלאה על הכל". התהליך הזה מתחיל כאשר הוא שואל את עצמו שאלות פשוטות, כמו "למה אני יושב על הכיסא?" ותשובתו היא שהוא עושה זאת כי הוא רוצה לשבת. אחר כך הוא שואל למה הוא רוצה לשבת, ובמהלך החקירה הוא מגלה שהוא לא יודע מדוע הוא רוצה זאת. בהמשך הוא מברר למה בכלל יש לו רצון, ולמה הוא קיים. התשובות שהוא מוצא מובילות אותו להבנה שהמציאות היא זו שמביאה לקיומו ולרצונו.
תוך כדי תהליך זה, האדם מגיע להבנה עמוקה: אין לו בחירה חופשית אמיתית, כי המציאות ממלאת את הכל. המציאות קיימת באופן מוחלט, והיא זו שמכתיבה את כל מה שקורה, עד שמגיעה נקודה בה האדם מבין שאין לו רצון חופשי. התהליך הזה מבטל את תחושת הגאווה והשליטה שהאדם חש בראשית הדרך, ומוביל אותו להכנה להבנה שכול מה שקורה - הרצון, הקיום, הכל - הוא תוצאה של רצון כללי יותר. זוהי התבוננות שבה הוא מבין שאין הבחירה החופשית, אלא הכל נגרם כתוצאה מהתהליך הקוסמי וההוויה אחת.
ההבנה הזאת מגיעה לנקודה בה האדם חווה את עצמו לא כישות נפרדת אלא כחלק מהכל. כאשר הוא אומר "אני", הוא לא מתכוון רק לגופו או לרצונו, אלא להוויה עצמה, שהיא חלק מהמציאות הכוללת. זאת דרך בה האדם מבין את חוויית האלוהות והקיום עצמו, כשהוא חווה את כל העולם כאחד.
כאשר אדם שואל "למה אני יושב על הכיסא?", התשובה כבר לא תתמקד רק באדם הספציפי עצמו, אלא תראה את השאלה מההסתכלות של אלוהים, כי האדם מבין שהוא לא רק קיים אלא הוא עצמו התגלמות של המציאות כולה. בהמשך השיחה, האדם מגלה שהוא לא רק שואל שאלות על חייו האישיים, אלא הוא שואל את השאלות מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כאלוהים, הוא מתחיל לשאול שאלות כמו "למה אני קיים...
החלק שממשיך להסביר את נושא הבחירה החופשית מתחיל במסקנה על כך שלבסוף האדם מבין שאין לו בחירה, וכל תהליכי החיים הם תוצאה של הוויה אחת שמניעה את כל השאר. לדוגמה, ישיבה על כיסא היא חלק ממעגל אין - סופי של תהליכים שמתרחשים בכל רגע. מאותו רגע שבו האדם מבין שאין לו שליטה, הוא מתחיל לראות את עצמו כחלק ממערכת גדולה יותר, שבה כל פרט נעשה באופן שמוביל אותו להבין שאין בו בחירה אמיתית.
כאשר האדם מתחיל להתבונן פנימה ומבין שאין לו בחירה, הוא מגיע להבנה שיש לו "בחירה חופשית מלאה על הכל". התהליך הזה מתחיל כאשר הוא שואל את עצמו שאלות פשוטות, כמו "למה אני יושב על הכיסא?" ותשובתו היא שהוא עושה זאת כי הוא רוצה לשבת. אחר כך הוא שואל למה הוא רוצה לשבת, ובמהלך החקירה הוא מגלה שהוא לא יודע מדוע הוא רוצה זאת. בהמשך הוא מברר למה בכלל יש לו רצון, ולמה הוא קיים. התשובות שהוא מוצא מובילות אותו להבנה שהמציאות היא זו שמביאה לקיומו ולרצונו.
תוך כדי תהליך זה, האדם מגיע להבנה עמוקה: אין לו בחירה חופשית אמיתית, כי המציאות ממלאת את הכל. המציאות קיימת באופן מוחלט, והיא זו שמכתיבה את כל מה שקורה, עד שמגיעה נקודה בה האדם מבין שאין לו רצון חופשי. התהליך הזה מבטל את תחושת הגאווה והשליטה שהאדם חש בראשית הדרך, ומוביל אותו להכנה להבנה שכול מה שקורה - הרצון, הקיום, הכל - הוא תוצאה של רצון כללי יותר. זוהי התבוננות שבה הוא מבין שאין הבחירה החופשית, אלא הכל נגרם כתוצאה מהתהליך הקוסמי וההוויה אחת.
ההבנה הזאת מגיעה לנקודה בה האדם חווה את עצמו לא כישות נפרדת אלא כחלק מהכל. כאשר הוא אומר "אני", הוא לא מתכוון רק לגופו או לרצונו, אלא להוויה עצמה, שהיא חלק מהמציאות הכוללת. זאת דרך בה האדם מבין את חוויית האלוהות והקיום עצמו, כשהוא חווה את כל העולם כאחד.
כאשר אדם שואל "למה אני יושב על הכיסא?", התשובה כבר לא תתמקד רק באדם הספציפי עצמו, אלא תראה את השאלה מההסתכלות של אלוהים, כי האדם מבין שהוא לא רק קיים אלא הוא עצמו התגלמות של המציאות כולה. בהמשך השיחה, האדם מגלה שהוא לא רק שואל שאלות על חייו האישיים, אלא הוא שואל את השאלות מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כאלוהים, הוא מתחיל לשאול שאלות כמו "למה אני קיים...
- מהי בחירה חופשית?
- האם יש לנו רצון חופשי?
- מהו רצון חופשי חלקי?
- כיצד רצון הקיום משתלשל לתודעה?
- מהו הקיום עצמו?
- מה הכוונה להסתכלות של אלוהים?
ממשיכים בספר חלק ראשון עמוד 171.
אחרי שהאדם מבין שאין לו בחירה, והכל זה התהוות אחת, אם האדם ממשיך להתבונן לעומק, הוא מבין שיש הוויה אחת שמניעה את כל שאר התהליכים. זה כמו שהישיבה שלך על הכסא, זה אחד מאין סוף התהליכים שקורים כל הזמן. יש מנגנון שעושה את הדברים ואחד מהם הוא, שאתה יושב על הכסא.
מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. למה?
בהתחלה האדם שואלת אל השאלה, למה אני יושב על הכסא? אחר הוא מגיע לתשובה, שהוא יושב בגלל שהוא רוצה לשבת על הכסא. אחר הוא שואל, למה אני רוצה לשבת על הכסא? הוא לא יודע. ואז הוא בודק למה בכלל יש לו רצון, הוא לא יודע, הוא חוקר, למה הוא קיים? גם לא יודע. אחר הוא מגלה שהמציאות גורמת לכך שהוא יהיה קיים.
ואז אמרנו, למה אין לאדם בחירה חופשית? כי המציאות מהווה את הכל, היא כל כך ממלאת את הכל, עד שלא נשאר מקום לך. למעשה ההבנה הזאת מבטלת לאדם את הגאווה לגמרי. למה? כי בהתחלה האדם חשב שהוא קיים, ויש לו בחירה ורצונות והוא המחליט, ופתאום האדם מגלה שמה שהוא רוצה זה לא בשליטתו, וגם אם הוא קיים או לא, זה גם לא בשליטתו. והבנה זו גורמת לאדם להיעלם. כשאתה אומר אני, אתה חווה שאתה מתכוון למישהו אחר, שהוא זה שעושה את האני. זה כמו האצבע שאומרת אני, אבל מתכוונת לכל הגוף.
זה כמו שהאדם בתוך חלום, והוא מגלה שהוא בחלום, ואז כאשר אני אומר אני עשיתי, אז למעשה מי עשה? זה שחולם. אז למשל כשהוא אומר, אני הולך, הוא מתכוון שאלוהים בתוכו גורם לו ללכת, וגם מקיים אותו. זה נקרא ביטול האני מעל ידי הבנה.
ואז זה מוביל את האדם, שאין יותר אני, שכול פעם כשאתה אומר אני, אתה מתכוון לראשון. ויש כאילו חיבור בין שני האני. בהתחלה יש מצב שאני מונע על ידי המציאות, ובסוף נשאר רק אחד, זה מתחבר ונשאר רק אני אחד שעושה את הכל.
בהתחלה האדם חושב שאלוהים הוא מישהו שזר לו, ואז כאשר האדם מתבונן פנימה הוא מגלה את הנוסף. מה הכוונה של להיות אלוהים? שקודם כל תפסיק לדבר על אלוהים כעל מישהו זר. האדם צריך להבין שהוא זה האלוהים.
וכשהאדם מתחיל לשאול, מי אני? הוא מגלה שהוא בכלל חלק ממישהו אחר. כאשר אני אומר, אני הולך, זה מישהו עושה שאני אהיה קיים ואלך. לא רק גורם לי ללכת, אלא גם גורם שאהיה קיים. עד שהאדם כאשר הוא אומר אני, הוא חווה שהוא המציאות, שהוא ההוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל.
ואז כאשר אתה רואה שהשמש זורחת בבוקר אתה חווה שאתה גורם לה לזרוח. וכאשר אתה רואה שתי רכבות שמתנגשות אחת בשנייה, מי עושה את זה? גם אתה.
אם האדם מבין שאין לו בחירה, אז זה מעלים לו את האגו, עד שהוא נעלם.
אחרי שהאדם מבין שהוא אלוהים, הוא מתחיל לשאול שאלות כאלוהים. אתה עדיין תשאל, למה הגוף הזה יושב פה? אבל יהיה הבדל, עד עכשיו שאלת כאדם, למה אני יושב על הכסא? אבל עכשיו תשאל כאלוהים, למה אני אלוהים יושב על הכסא? למה אני קיים? ולמה יש לי רצון? וכו'.
שאלה: אם נכללת באלוהים, אז איך זה שיש עוד שאלות?
אליעד: נכללת באלוהים אבל לא עד הסוף. לא נכללת באלוהים האמיתי. הבנת שאתה הראשון, אבל עדיין אתה נפרד ממי שזה לא אתה.
שאלה: מדוע אלוהים פיצל את העולם?
אליעד: עכשיו אתה שואל, למה אלוהים פיצל את העולם? אבל יבוא יום ותשאל, למה אני פיצלתי את העולם? תכנס...
אחרי שהאדם מבין שאין לו בחירה, והכל זה התהוות אחת, אם האדם ממשיך להתבונן לעומק, הוא מבין שיש הוויה אחת שמניעה את כל שאר התהליכים. זה כמו שהישיבה שלך על הכסא, זה אחד מאין סוף התהליכים שקורים כל הזמן. יש מנגנון שעושה את הדברים ואחד מהם הוא, שאתה יושב על הכסא.
מתוך החוויה של האדם שאין לו שום בחירה כלל, מתוך זה האדם עובר לחוויה שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. למה?
בהתחלה האדם שואלת אל השאלה, למה אני יושב על הכסא? אחר הוא מגיע לתשובה, שהוא יושב בגלל שהוא רוצה לשבת על הכסא. אחר הוא שואל, למה אני רוצה לשבת על הכסא? הוא לא יודע. ואז הוא בודק למה בכלל יש לו רצון, הוא לא יודע, הוא חוקר, למה הוא קיים? גם לא יודע. אחר הוא מגלה שהמציאות גורמת לכך שהוא יהיה קיים.
ואז אמרנו, למה אין לאדם בחירה חופשית? כי המציאות מהווה את הכל, היא כל כך ממלאת את הכל, עד שלא נשאר מקום לך. למעשה ההבנה הזאת מבטלת לאדם את הגאווה לגמרי. למה? כי בהתחלה האדם חשב שהוא קיים, ויש לו בחירה ורצונות והוא המחליט, ופתאום האדם מגלה שמה שהוא רוצה זה לא בשליטתו, וגם אם הוא קיים או לא, זה גם לא בשליטתו. והבנה זו גורמת לאדם להיעלם. כשאתה אומר אני, אתה חווה שאתה מתכוון למישהו אחר, שהוא זה שעושה את האני. זה כמו האצבע שאומרת אני, אבל מתכוונת לכל הגוף.
זה כמו שהאדם בתוך חלום, והוא מגלה שהוא בחלום, ואז כאשר אני אומר אני עשיתי, אז למעשה מי עשה? זה שחולם. אז למשל כשהוא אומר, אני הולך, הוא מתכוון שאלוהים בתוכו גורם לו ללכת, וגם מקיים אותו. זה נקרא ביטול האני מעל ידי הבנה.
ואז זה מוביל את האדם, שאין יותר אני, שכול פעם כשאתה אומר אני, אתה מתכוון לראשון. ויש כאילו חיבור בין שני האני. בהתחלה יש מצב שאני מונע על ידי המציאות, ובסוף נשאר רק אחד, זה מתחבר ונשאר רק אני אחד שעושה את הכל.
בהתחלה האדם חושב שאלוהים הוא מישהו שזר לו, ואז כאשר האדם מתבונן פנימה הוא מגלה את הנוסף. מה הכוונה של להיות אלוהים? שקודם כל תפסיק לדבר על אלוהים כעל מישהו זר. האדם צריך להבין שהוא זה האלוהים.
וכשהאדם מתחיל לשאול, מי אני? הוא מגלה שהוא בכלל חלק ממישהו אחר. כאשר אני אומר, אני הולך, זה מישהו עושה שאני אהיה קיים ואלך. לא רק גורם לי ללכת, אלא גם גורם שאהיה קיים. עד שהאדם כאשר הוא אומר אני, הוא חווה שהוא המציאות, שהוא ההוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל.
ואז כאשר אתה רואה שהשמש זורחת בבוקר אתה חווה שאתה גורם לה לזרוח. וכאשר אתה רואה שתי רכבות שמתנגשות אחת בשנייה, מי עושה את זה? גם אתה.
אם האדם מבין שאין לו בחירה, אז זה מעלים לו את האגו, עד שהוא נעלם.
אחרי שהאדם מבין שהוא אלוהים, הוא מתחיל לשאול שאלות כאלוהים. אתה עדיין תשאל, למה הגוף הזה יושב פה? אבל יהיה הבדל, עד עכשיו שאלת כאדם, למה אני יושב על הכסא? אבל עכשיו תשאל כאלוהים, למה אני אלוהים יושב על הכסא? למה אני קיים? ולמה יש לי רצון? וכו'.
שאלה: אם נכללת באלוהים, אז איך זה שיש עוד שאלות?
אליעד: נכללת באלוהים אבל לא עד הסוף. לא נכללת באלוהים האמיתי. הבנת שאתה הראשון, אבל עדיין אתה נפרד ממי שזה לא אתה.
שאלה: מדוע אלוהים פיצל את העולם?
אליעד: עכשיו אתה שואל, למה אלוהים פיצל את העולם? אבל יבוא יום ותשאל, למה אני פיצלתי את העולם? תכנס...
050-3331-331