איך לא לכעוס על אנשים מטומטמים? איך לא לכעוס על טיפשותם של אנשים אחרים? איך להתייחס לאנשים כאל רובוטים? להתייחס לאנשים כאל דמויות בחלום, להתייחס לאנשים כאל ישויות דמיוניות, אנשים חסרי בחירה חופשית, כולם רובוטים איך להתמודד עם טמטום של אחרים מבלי לכעוס...למעשה, אפשר גם להתייחס לעצמנו כרובוטים, כאשר אנחנו רואים את עצמנו כיצורים שפועלים בהתאם לרצונות חיצוניים לנו, ולא כיצורים בעלי שליטה מוחלטת על כל פעולה. זה גם יכול לעזור לנו לא לכעוס על עצמנו כשאנחנו עושים טעויות או לא פועלים באופן מושלם. האם הכל דמיון? איך אפשר להתייחס לאחרים כאל דמויות בחלום? עוד גישה היא לראות את האנשים סביבנו כדמויות בתוך חלום, דמויות הולוגרפיות שאין להן קיום אמיתי. זה נותן לנו אפשרות להתייחס אליהם כאל דמויות דמיוניות, חסרות ערך מוחלט, שאנו בעצמנו יצרנו אותן בתוך התודעה שלנו...