... להיות אלוהים -
בחירה חופשית, חופש
הבחירה - יש
בחירה חופשית או אין
בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 7 מהם המורכבות של הרצון
והבחירה החופשית בעיני אליעד? הדיבור מתחיל בניסיון להבין את המורכבות שבמצב שבו אלוהים עוסק בהוויה של רצון וידיעה, ובעיקר בשאלה האם הרצון, הידיעה וההוויה שלו ... לא. כאלוהים, הוא מבין את השאלות הבסיסיות של קיום ורצון. הוא שואל את עצמו, האם הרצון שלו - אם בכלל יש לו כזה - הוא באמת רצון אישי? איך זה יכול להיות? האם הוא
בוחר את רצונו, או שהוא לא
בוחר אותו כלל? העניין מתחיל בניתוח של ההוויה, כאשר אליעד מציין שמה שגורם לכך שאלוהים קיים הוא ההוויה הראשונה, שהיא אחת ובלתי משתנה. האלוהים יודע שהוא קיים, ... של אלוהים - לא יכול להיות מוכר כרצונו האישי. מדוע? משום שהרצון לא היה קיים לפני שהוא ברא אותו. אליעד מציין כי זה לא רק שאין רצון ברגע הזה, אלא למעשה גם אין
הבחירה - ברגע שבו אלוהים לא ברא את עצמו. הוא שואל אם זה הגיוני להניח שהוא בחר להיות קיים, כאשר לא הייתה
הבחירה לפני הרצון. הרצון עצמו נוצר מתוך צורך להבין את הקיום, ובמהותו אין
הבחירה - כלומר, הרצון של אלוהים הוא לא רצונו במובן הרגיל של המילה. כחלק מההבנה הזאת, הוא מעלה את השאלה הגדולה על המשמעות של רצון ופעולה מבלי
לבחור. הוא מבצע הבדל בין שני מצבים שונים: אצל אלוהים, הרצון והעשייה הם בו זמנית, אין הפרדה בין הרצון לבין המעשה עצמו. זוהי פעולה שמתרחשת בבת אחת, לא תהליך של רציתי ואחר כך עשיתי. זהו מצב של רצון שמתרחש בתוך הזמן והמקום, אבל ללא חוויית
הבחירה. השלב הבא בהבנה מתמקד בהסבר איך אלוהים, בסופו של דבר, הוא הראשון שמפעיל את כל המהות הזו - וכך הוא נמצא במצב של יצירת קיום ללא
הבחירה או רצון. המצב הוא כזה שבו הכל קיים מתוך הראשון המוחלט, ואין הבחנה בין צורה למהות. כל מה שנראה
כבחירה הוא למעשה חלק ממציאות שבה אין הבדל בין כל מהות מהצורה שלה, ומכאן גם אין הבחנה בין רצון והתוצאה של אותו רצון. כשהאדם מתבונן על עצמו וחש שהוא בחר, הוא למעשה לא בחר כלל.
הבחירה נמצאת בתוך תחום המציאות שבה כל דבר קורה בו זמנית, ואין חוויית זמן או סדר שגורם לתחושת רצון אמיתי. במקום זה, יש הבנה שהתודעה וההוויה אינם נפרדים - אין ... דבר הוא אחד, ואין נפרדות בין כל צורה וצורה. מצד אחד הוא קיים, ומצד שני הוא לא קיים. כל דבר קיים מתוך אחדות מוחלטת, וכל מהות היא חלק מאותה אחדות. לסיכום, איך
בחירה תופסת מקום במציאות האחדות? בסופו של דבר, כל ניסיון להבין אם יש או אין
בחירה הופך לשאלה שאין לה משמעות, כיוון שאין הבחנה בין צורה למהות, ואין כל אפשרות לשאול אם יש או אין
בחירה. הבחירה אינה קיימת במובן הרגיל, אלא רק מתוך הבנה שהכל הוא חלק מהאחדות הבלתי נפרדת.
בחירה חופשית רצון וידיעה הוויה אחת מהות וצורה אלוהים האמיתי הסתרת האחדות מה הבנו בעצם? הבנו שגם כאלוהים, עדיין יש שאלות. וגם אלוהים שואל את עצמו, למה יש לי ... אז למה כאלוהים יש לי רצון? ולמה אני כאלוהים יודע שאני קיים? ואז אתה שואל, האם אני כאלוהים, זה ברצוני או לא ברצוני? למשל, אני כאלוהים שבורא את העולם, האם אני
בוחר את הרצון לברוא את העולם? מאין נובע הרצון הזה, הרי הוא לא חייב להיות קיים? מצד אחד, זה שאלוהים יודע שהוא קיים וזה שהוא רוצה - לא יכול להיות שזה רצונו. ... את העולם. למה? כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. לא יכול להיות שאלוהים יגיד שהוא בחר להיות קיים, כי עוד לא היה האני
שבוחר. עוד לא הייתה תודעה
שבוחרת. זאת אומרת שגם הראשון בשרשרת אומר שעשה זאת בלי רצון. כי עדיין אלוהים לא היה קיים, הכל היה אחד. אם הכל אחד, איך יכול להיות שמהאחד, אני רציתי? מצד אחד אתה לא יכול להגיד שאלוהים רוצה לברוא את רצונו, כי עוד לא היה לו רצון לברוא את רצונו. אבל אתה גם לא יכול להגיד שזה בלי
בחירה, כי עוד לא היה לו ניגוד. אפשר להגיד שאמנם אלוהים לא בחר לרצות, אבל הוא גם לא התנגד לרצות. זה מקום שאין בו העדפה אם לרצות או לא לרצות. רצונו של אלוהים ... קורה, זה כמו שתוך כדי שאתה אוכל אתה רוצה לאכול. אז האם נגיד שהוא בחר לאכול? כי אפשר להגיד שלא, למה? כי אם לפני שהוא אכל, הוא רצה לאכול ואחר כך אכל, אז כאן יש
בחירה, אבל אם לפני שהוא אכל, הוא לא רצה לאכול, ורק תוך כדי שהוא אוכל, הוא רוצה לאכול, אז למעשה הוא לא
בוחר לאכול. מה שרציתי להגיד, שאם אתה רוצה תוך כדי העשייה, שרוצה ועושה זה בו זמנית, אז מצד אחד אפשר לומר שאתה עושה רק את מה שאתה רוצה, אבל מצד שני אתה לא ... שאתה רוצה, כי זה לא רוצה ואחר כך עושה. כשהאדם חי מפרספקטיבה כזאת, אתה לא יכול להגיד שהכל כרצונך, וכן אי אפשר להגיד שהכל הוא נגד רצונך. אי אפשר להגיד שיש לך
בחירה ואי אפשר להגיד שאין לך
בחירה. אין כאן חוויית חסר, זה קורה ואני רוצה בו זמנית. אז איך אפשר להגיד שבחרת? מתי הספקת
לבחור? אם כל מה שקיים, זה רק בגלל שאתה רוצה שזה יהיה קיים, זה אומר שהקיום של הדבר זה הרצון. למשל אם אני רוצה, אז יש קיר, ואם אני מפסיק לרצות, אז אין קיר. אבל האם זה אומר שאני
בוחר שיש קיר? אני פשוט קיים, ומתוך הקיום הזה, מופיע קיר ובו זמנית אני רוצה שיהיה פה קיר. האדם חושב שהוא אלוהים, אבל אז הוא מגלה שהוא לא אלוהים, כי הוא לא ... באותו גודל, באותה צורה, ממש אותו הדבר. למה? כי המהות והצורה הם אחד ממש. אם האדם מצליח להבין בשכל שלו שאין הבדל בין יד לספר, האם אפשר לשאול בכלל, אם יש לך
בחירה? בחירה על מה? מתי יש