מהי הגשמה עצמית? למה זה לא בהכרח צורך?

הגשמה עצמית היא מושג שמתאר את המימוש של הפוטנציאל האישי, את השגת היכולת שלך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך. המונח "הגשמה עצמית" מציין את התהליך שבו אדם מנסה להפוך את היכולות והפוטנציאל הגלום בו למציאות. הגישה הרווחת טוענת שהאדם צריך להתאמץ ולהציב לעצמו אתגרים חדשים במטרה להוציא לפועל את היכולות שלו שטרם באו לידי ביטוי. למשל, אדם יכול להרגיש שצריך לאתגר את עצמו ולהיות חכם יותר, נחמד יותר או מקצועי יותר.

למרות זאת, אליעד כהן מציג פרספקטיבה אחרת שמאתגרת את הרעיון הזה. הוא טוען כי למעשה כל אדם מגשים את עצמו כל הזמן במאה אחוז מהזמן. לדבריו, אם אדם לא עושה משהו שהוא חושב שהוא יכול לעשות, יש לכך סיבה, והיא או שהוא לא רוצה לעשות זאת, או שהוא לא באמת יכול לעשות זאת באותו רגע. לכן, אין חוסר במימוש עצמי, מכיוון שבכל רגע נתון, אתה מבצע את מה שאתה יכול או רוצה לעשות באותו רגע.

האם "הגשמה עצמית" היא שקר?

נקודת המבט הזו גורסת שהרעיון של "הגשמה עצמית" הוא שקר, מכיוון שכשאתה עושה משהו, אתה תמיד מבצע את מה שאתה יכול או רוצה לעשות ברגע זה. לדוגמה, אם אדם אומר שהוא יכול להיות חכם יותר, זה לא בהכרח אומר שהוא באמת מסוגל להיות יותר חכם ברגע הזה, אלא שהוא צריך להתאמץ ולשפר את עצמו. אלא שאליעד מציין כי אם אדם לא עושה זאת כרגע, כנראה שהוא לא באמת רוצה או שהוא לא יכול להתאמץ כעת.

אם אנחנו בודקים את התנהלותו של אדם, נוכל למצוא ששיקול הדעת שלו תלוי במספר משתנים, כגון אם יש לו יכולת אמיתית או אם הוא רוצה להשקיע בהשגת המטרה. לפיכך, אדם לא יכול להגיד שהוא לא מגשים את עצמו, מכיוון שהוא תמיד עושה את מה שהוא יכול ורוצה לעשות.

מה הקשר בין הגשמה עצמית לבחירה חופשית?

הגישה השנייה שואל את השאלה האם יש בכלל דבר כזה "בחירה חופשית"? אם אין בחירה חופשית, אז כל מה שקורה לנו נובע מנסיבות קודמות, ולא מהחלטות אישיות שלנו. במובן הזה, כל פעולה שאדם עושה היא התוצאה של כל הגורמים שהובילו אליו, ואין לו שליטה מוחלטת על מה שקורה. אם אנחנו אומרים שאין בחירה חופשית, אז כל פעולה שבוצעה על ידי אדם היא בדיוק מה שהוא יכול או רוצה לעשות באותו רגע.

ההנחה כאן היא כי כל פעולה היא תוצאה של הכוחות הפנימיים והחיצוניים שמעצבים את החלטותינו. כלומר, כל אדם מגשים את עצמו על פי המגבלות וההזדמנויות שמסביבו.

השוואה לרכב - האם יש לו חופש בחירה?

על פי הרעיון הזה, אפשר להשוות את האדם לרכב. נניח שיש רכב שיכול לנסוע במהירות 200 קמ"ש, אבל בפועל הוא נוסע רק ב - 100 קמ"ש. אם הרכב לא בוחר את מהירותו אלא תלוי בנהג, אז אין שום משמעות לשאלה "האם הרכב מגשים את הפוטנציאל שלו?". הוא פשוט מבצע את מה שהוא יכול לעשות, בהתאם למגבלות שהנהג מציב לו.

אותו הדבר, לפי אליעד כהן, נכון גם לגבי האדם. אדם לא באמת בוחר את מה שהוא עושה, הוא פועל מתוך סיטואציות שהוא לא יכול להימנע מהן. אם הוא לא עושה משהו, זה כנראה כי אין לו את האפשרות לעשותו כרגע.

האם אלוהים מגשים את עצמו?

אליעד משתמש בדוגמה של אלוהים כדי להדגים את רעיון ההגשמה העצמית. יש מי שיטען שלאלוהים יש יכולת אינסופית, ולכן הוא צריך ליצור עוד עולמות כדי לממש את הפוטנציאל שלו. אבל אם אלוהים לא רוצה ליצור עוד עולמות, אז הוא עדיין מגשים את עצמו. אם הוא לא יכול ליצור יותר, אז אין סיבה להאשים אותו בכך שהוא לא מגשים את עצמו. כל דבר שהוא עושה, בין אם הוא בוחר או לא, הוא מימוש מלא של הרצון והיכולת שלו.

המסקנה לגבי הגשמה עצמית

לסיכום, מה שמדגיש אליעד הוא שמימוש עצמי אינו תלוי באם אתה מצליח להגיע ליעדים גבוהים יותר או לא. אם אתה לא יכול להשיג משהו כרגע, זה אומר שאין לך את היכולת לבצע את הפעולה הזו ברגע הזה. אם אתה לא רוצה להשיג משהו, זה אומר שאתה מגשים את הרצון שלך במלואו - כלומר, אתה כבר שלם עם המקום שבו אתה נמצא.

בסופו של דבר, הגישה שמדברת על "הגשמה עצמית" מניחה שמישהו יכול להיות משהו שהוא לא, וזהו חיסרון. אבל אליעד טוען שמי שיתבונן בעצמו יראה שהוא תמיד מה שהוא רוצה להיות, או שאין לו את היכולת להיות יותר ממה שהוא עכשיו.

מהי הגשמה עצמית?

הגשמה עצמית פירושה להפוך משהו שהוא רק בגדר אפשרות למצב ממשי. הכוונה היא שלכל אדם יש יכולות ופוטנציאל מסוים, וכדי "להגשים את עצמך" צריך לממש את היכולות האלו בפועל. רבים סבורים שצריך להציב לעצמך אתגרים חדשים שדורשים שימוש ביכולות שעוד לא באו לידי ביטוי, במקום להישאר רק באזור המוכר שבו אתה כבר פועל.

יש אנשים שאומרים שכדאי לראות את עצמך כישות אינסופית שמסוגלת להכל, ושעליך להגשים כמה שיותר מהיכולות האלו. במקביל, לעתים אנשים חווים לחץ או תחושת חוסר שביעות רצון מכך שהם לא מממשים את עצמם במלואם, ולכן נוצר צורך להבין מדוע מתעוררת השאלה אם בכלל יש דבר כזה "להגשים את עצמך".

מדוע יש טענה שהגשמה עצמית עלולה להיות שקר?

לפי נקודת מבט שונה, רעיון ההגשמה העצמית עלול להתברר כשגוי, מפני שבסופו של דבר האדם מגשים את עצמו במאה אחוז מהזמן בכל מצב. כדי לדבר על "הגשמה", צריך שתהיה אפשרות שבה אתה לא מגשים את עצמך, אך יש הסבר הגורס שזה לעולם לא קורה.

הטענה היא שבכל רגע נתון, אתה בדיוק מה שאתה יכול ורוצה להיות באותו רגע, כך שאין באמת מצב שבו יכולת להיות אחרת ולא היית. אם באמת יכולת לעשות אחרת - היית עושה זאת. אם אתה לא עושה משהו, זה או משום שאינך יכול באמת באותו רגע, או שאתה לא רוצה (באופן עמוק) להיות כך. בשני המקרים, משמע שאין חוסר מימוש אמיתי, כי תמיד אתה מבטא את הפוטנציאל שלך לאותו רגע.

כיצד עניין הבחירה החופשית משפיע על תפיסת ההגשמה העצמית?

יש הסבר שאומר שלמעשה לא קיימת בחירה חופשית, ולכן כל מה שקורה לך נובע בהכרח מנסיבות קודמות. אם אינך יכול לשנות את ההתרחשות ברגע הזה, הרי שאתה תמיד "מממש" את כל מה שאתה יכול להיות.

לעומת זאת, אם בכל זאת יש לך בחירה חופשית, הרי שאם בחרת להיות מי שאתה, יוצא שאתה כן מגשים את הרצון הנוכחי שלך במלואו. כך או כך, אין למעשה מצב ביניים שבו יש לך פוטנציאל ממשי שאינך מבטא.

כיצד ממחישה זאת הדוגמה של הרכב?

נניח שיש רכב שמסוגל לנסוע במהירות 200 קמ"ש, אבל בפועל נוסע רק ב - 100 קמ"ש. מנקודת המבט של הרכב אין משמעות לשאלה "האם הרכב מגשים את הפוטנציאל שלו?". הרכב אינו בוחר את המהירות בעצמו, יש גורם חיצוני (הנהג) שקובע את הקצב.

כך, אומרים בעלי דעה זו, גם האדם עצמו מונע מנסיבות או כוחות פנימיים וחיצוניים, כך שבכל רגע הוא מנצל בדיוק את מלוא היכולת האפשרית לאותו רגע, אם נלקחים בחשבון כל הגורמים המעצבים את בחירותיו.

איך ההשוואה לאלוהים מחדדת את הרעיון?

מישהו עלול לטעון כלפי אלוהים: "מדוע יצרת רק מספר מסוים של עולמות? אם יש לך יכולת אינסופית, עליך להגשים את עצמך וליצור עוד ועוד עולמות". אך אם אלוהים באמת יכול לעשות עוד דברים והוא לא רוצה לעשותם, הרי שהוא עדיין מממש את עצמו, ואם הוא לא יכול, אז גם כן אין משמעות להאשימו באי - הגשמה.

בכל תרחיש, כאשר מתייחסים ליכולת אינסופית או ליכולת מוגבלת, עולה שהמונח "הגשמה עצמית" לא רלוונטי אם בכל רגע אינך יכול או אינך רוצה לממש יכולת נוספת.

מה המסקנה לגבי הגשמה עצמית?

בסופו של דבר, הפרספקטיבה שמדגישה היעדר בחירה חופשית גורסת שהאדם תמיד מגשים את עצמו במאת האחוזים. אם אתה יכול להיות אחרת אבל לא רוצה, ממילא זה מימוש מלא של רצונך. אם אתה לא באמת יכול, הרי שאין פער בין היכולת למצב בפועל.

במילים אחרות, אפשר לקבל את עצמך בדיוק כפי שאתה ולראות שאין באמת חיסרון בכך שאתה לא "מגשים" פוטנציאל כלשהו. יש כמובן גם גישה אחרת המעודדת אנשים לאתגר את עצמם ולממש יותר יכולות, אבל הפרספקטיבה המנוגדת עוזרת להסביר שהלחץ "להגשים את עצמך" עשוי להיות מיותר: או שאתה לא יכול, או שאתה לא רוצה, ולכן בכל מקרה אתה שלם במקום הנוכחי שלך.

אפשר לחפש הרחבות על הגשמה עצמית, קבלה עצמית, איך לאהוב את עצמי, ואיך לקבל את עצמי, כדי לבחון את הנושא מזוויות נוספות.