האם קיימת בחירה חופשית או שאין בחירה כלל?

אליעד כהן מסביר בהרחבה על מושג הבחירה החופשית, וטוען כי אם האדם היה מרגיש שאין לו שום בחירה, הוא היה מאבד גם את תחושת הרצון שלו. הטענה המרכזית כאן היא שבחירה ורצון קשורים זה בזה באופן הדוק - בלי האפשרות לבחור, אין משמעות לרצון, מכיוון שרצון במהותו נובע מתוך התחושה שקיימות אפשרויות שונות לבחור מהן.

למשל, אליעד מתאר מצב תאורטי בו אדם חווה את המציאות ללא שום אפשרות לבחור - במצב כזה, הוא לא היה מסוגל להרגיש שום רצון לעשות משהו ספציפי, משום שהרצון מתבסס על ההנחה שהוא יכול לבחור. הוא מסביר שרצון יכול להתקיים רק כאשר ישנה תחושה של אלטרנטיבות, כאשר אדם מרגיש שיש לו אפשרות אמיתית להחליט בין שתי אופציות או יותר.

מדוע חוויית העדר בחירה גורמת לדיכאון?

אליעד טוען שהמחשבה על כך שאין לנו באמת בחירה חופשית יכולה להיות מאוד מדכאת ואף קטסטרופלית עבור האדם. הוא מציין כי זה עלול להיות אחד הדברים הגרועים ביותר שאדם יכול לחוות - אבל במקביל הוא מוסיף שזה בדיוק הדבר שיכול להפוך להכי טוב. הסיבה לכך היא שהדבר הטוב ביותר והדבר הרע ביותר נמצאים בנקודה אחת, שהיא נקודת האמת. ככל שאדם מתקרב יותר לאמת, כך הוא מרגיש גם את הרע ביותר וגם את הטוב ביותר באותה נקודה בדיוק.

לדוגמה, הוא מתאר כיצד התבוננות מעמיקה יכולה להוביל את האדם להבין שהוא מתוכנת לחלוטין. בהתחלה, התובנה הזאת יכולה להיות מאוד קשה ואף מדכאת. אך אליעד מציין שההתמודדות עם האמת הזאת דווקא עשויה להביא את האדם בסופו של דבר לתחושת שלווה מוחלטת ולתחושה הטובה ביותר האפשרית.

האם הרצון הוא אישי או לא אישי?

אליעד מדגיש כי כאשר הוא אומר שלאדם אין באמת בחירה, אין הכוונה שהאדם לא יחווה רצון כלל. אלא שהרצון שהאדם חווה לא יהיה באמת אישי, לא יהיה רצון פרסונאלי או אינדיבידואלי. כלומר, גם אם אדם מרגיש שהוא רוצה משהו מסוים, אליעד מסביר שזה לא באמת "הוא" שרוצה את זה. הרצון אינו רצונו האישי של האדם, אלא חלק ממציאות רחבה יותר וממנגנון של סיבה ותוצאה שבו האדם רק "חווה" את הרצון.

כדי להבהיר את הנקודה הזו, אליעד משתמש בדוגמה של אדם שמרגיש שהוא רוצה לעשות פעולה כלשהי. הרצון אכן קיים ומורגש בעוצמה רבה, אך הרצון הזה הוא לא באמת של האדם עצמו, הוא רק ביטוי של תוכנה כלשהי - תהליך שהאדם עצמו אינו באמת שולט בו או בוחר בו באופן מודע.

כיצד הזדהות עם הרצון משפיעה על חוויית החיים?

ההסבר של אליעד נוגע גם לנושא ההזדהות עם הרצון העצמי. הוא טוען שכאשר האדם מאמין שהרצון שלו הוא אישי, הוא למעשה נמצא במצב של הזדהות - מצב שבו הוא מתייחס לרצון כאילו הוא "שלו". הזדהות זו יוצרת תחושה של בחירה וחופש, אך היא גם גורמת לאדם לסבול, משום שהאדם מייחס חשיבות יתר להחלטות שהוא כביכול מקבל באופן אישי.

אליעד מציין שברגע שהאדם מבין שהרצון שלו אינו אישי, הוא מפסיק להזדהות איתו. כתוצאה מכך, האדם מגיע לתחושה של שחרור מוחלט. במצב זה, הוא כבר אינו חווה דיכאון או סבל מכך שאין לו באמת בחירה, משום שהוא מבין שהרצון מעולם לא היה באמת שלו מלכתחילה.

מהי נקודת האמת שמחברת בין רע לטוב באופן מוחלט?

נקודת האמת שאליה אליעד מכוון היא ההבנה העמוקה שהמציאות מתנהלת באופן מוחלט ומדויק לפי חוקים מסוימים. כל אירוע וכל רצון הם תוצאה של סיבות ונסיבות קודמות, והאדם הוא רק חלק מתהליך רחב יותר, שלם ומוחלט.

לדוגמה, הוא מסביר שאם אדם יעמיק מספיק בהתבוננות על הרצון שלו, הוא יראה שכל מה שהוא מרגיש ורוצה הוא תוצאה של דברים קודמים שקרו. התובנה הזו יכולה להיות קשה לעיכול בהתחלה, אך כאשר האדם מצליח לחוות אותה במלואה ולהפנים אותה באמת, היא מובילה אותו לחוויה עמוקה של אחדות ושלווה, מכיוון שהוא מבין שהכל מדויק כפי שהוא אמור להיות.

לסיכום, אליעד כהן מציג את הרעיון שאין בחירה חופשית כאחד הרעיונות העמוקים ביותר שיכולים להוביל את האדם הן לדיכאון והן לאושר מוחלט - והכל תלוי ברמת ההבנה וההתבוננות שלו בנושא. הוא מדגיש כי הבחירה אינה קיימת באמת, אך ברגע שמבינים זאת לעומק, היא הופכת להיות מקור לשחרור ולהבנה עמוקה של טבע המציאות.